ישראל  ומה אביך אמר?
וכשאתה התארסת, דאגת להודיע לכולם?

תוכל להשתמש בתשובות לשאלות אלו בחקירה שלך את המחשבה
"אבא ואימא אמורים להתקשר אליי (לכל ילדיהם) כדי להודיע לי על אירועים משפחתיים חשובים".

בכל אופן, מזל טוב!!!

חיים  מזל טוב!
לדעתי כרגע הדבר החשוב זה לא לריב עם עצמך,
זה טבעי והגיוני שנפגעים, גם ואולי אפילו בפרט בזמני שמחה וכדו',
זה לא הופך אותך לקטנוני.
השליטה שלנו זה על התגובות ולא על הרגשות,
אחרי הקבלה תוכל להגיב בצורה טובה ובוגרת.
בהצלחה

ישראל מאיר בטח שמזל טוב!!!!
בנין עדי עד...
דעתי כדעתו של חיים
המציאות היא שאתה חש פגוע וגם אם תגיד אלף פעמים "זה קטנוני" זה לא ישתנה,
לדעתי כדאי לך לחקור את: "אני לא אמור להיעלב" או משהו כזה ,ולהציף את המחשבות והרגשות .
ורק אחר כך לחשוב האם אבא שלך היה אמור להודיע
(אולי לחקור את "אבא לא היה אמור לשכוח")
תודה על השיתוף!

צבי פפר שלמה היקר, מזל"ט גדול לאירוסי האח!
לא פשוט לנו להיפגש עם מצב בו אנחנו מרגישים בשוליים ושלא כל כך "סופרים" אותנו
ואולי עוד יותר לא פשוט להיפגש עם ה"קטנוניות" שבנו שזה כל כך מפריע לה...
היית רוצה "שיבוא מלאך ויקח את הקטנוניות", אבל מישהו שגדול ממלאך דווקא שם אותה בנו...

שים לב לשם המועדון שלנו: רגישות זו איכות. זה לא בא סתם. זה בא בדיוק על רקע זה, שהרבה מאוד פעמים
אנחנו רוצים למחוק את הרגישות שלנו כי היא מפריעה לנו מכל מיני סיבות ושומה עלינו לזכור ולשנן שהאיכות שלנו נמצאת דווקא ברגישות שמצד אחד יכולה לגרום לנו להיפגע אבל מצד שני יכולה לגרום לנו רגישות לאחרים למשל.

אחד התפקידים שלנו בעולם הוא "לחבוק" את כל החלקים שיש בתוכנו ולתת מקום לכולם
בלי למחוק - או לרצות למחוק - אף אחד מהם.

שים לב שלמה, כמה חלקים שונים פועלים בך בו זמנית כלפי אותו אירוע מסוים אחד:
1. ילד רגיש - הוא "קצת פגוע" (באמת רק קצת? ;)
2. כף זכות - יש לו "המון לימוד זכות" על הפוגעים. (אולי זה בשביל להמעיט את הכאב?)
3. שכלתן בוגר - מפריע לו בכלל כל הקטנוניות והעיסוק "בשטויות האלה". (האם זאת האמת שאלו "שטויות"?)
4. הטייח :) - היה יכול לטייח את הענין ולהעלים אותו מהתודעה והבעיה כולה היתה נעלמת (כאילו :)
5. מטפל - "ר' צבי לימד אותנו לא לטייח אלא להתעמת איתם".
5. חברתי - פונה לחברים כאן לבקש עזרה.
6. החולם - "הייתי מאוד שמח שיבא מלאך ויוציא מתוכי את המחשבות הקטנות האלו" :)
7. מבקר פנימי - מלקה על חוסר הכבוד לאבא

וכולם טובים ונצרכים וחשובים וכולם מנסים לדאוג לך לחיים טובים
וכולם צריכים תיקון והיישרה - אבל חלילה לא מחיקה...

בצלאל             תודה על השיתוף. נעים לשמוע מה החברים אומרים. אני מזדהה שגם אני נפגע שלא              אומרים לי...

שלמה אני לא יודע כיצד להגיב?
בבוקר כשכתבתי את הפוסט הסכמתי לעלות על שולחן הניתוחים רק משום ששם משפחתי לא רשום על כך, אחרת זה היה ממש פדיחות.
עכשיו כשאני קורא את התגובות שלכם פתאום אני שם לב שאני כלל לא מפודח ואדרבה זה חלק ממכלול הרגשות שאנשים אפי' בוגרים חווים והתרגלו לטייח.
הניתוח שלך ר' צבי משאיר אותי בתדהמה אל מכלול הג'ונגל המתחולל בתוכנו והלוואי שנדע לפורטו

אלחנן שלמה
מזל טוב